תגמולים מוחשיים וגבולות

הנושא של תגמולים מוחשיים – ובתוכו הנושא של טבלאות מעורר לפעמים אנטגוניזם והתנגדות. לפעמים מתלווה אליו תחושה לא נוחה של שוחד או אפילו אילוף.

הכוונה בתגמול מוחשי- היא לפרס שהילד מקבל בתגובה להנהגות רצויה - כמו למשל מתנה, ממתקים, פינוק מיוחד, זכויות נוספות, הדבקת מדבקות על לוח, בילוי זמן נוסף או מיוחד עם ההורים ועוד.

השימוש בחיזוקים מוחשיים יעיל וחשוב כשמצפים מהילד ללמוד התנהגות חדשה שקשה לו. (תחשבו לרגע גם על עצמכם- חיזוק מוחשי הוא בעל כח רב- גם אנחנו מוכנים לעבוד לפעמים שעות וספות כשהנסיעה לחו"ל או המערכת היקרה נראים באופק...) כמובן שלא צריך להגזים, אבל שימוש מושכל בחיזוקים כאלה בהחלט במקום.

 

פתחנו בדיון על שימוש בעבר בתגמולים מוחשיים- כולל טבלאות ובדיקת העמדה כלפי זה תוך התייחסות ליתרונות וחסרונות. המשכנו במשחק תפקידים ודיון לגביו ואז הוספנו קצת ידע ורקע תיאורטי.

 

סיכום ומעט ידע תיאורטי:

  • תגמול מוחשי הינו-

  1. חיזוק

  • חיזוק שניתן מעבר לשבח מילולי או מגע גופני

  • רצוי להשתמש בתגמול זה בשכיחות פחותה מתגמול חברתי

  • מקדם רכישה של מיומנות או התנהגות שהילד לא היה משיג ללא התוכנית (גמילה מחיתולים, שיתוף פעולה במשחק  עם אחים, למידה כיצד להתלבש בבוקר, מילוי תפקידים ותורנויות, וכד')

  • עקרון מרכזי – התגמול ניתן אחרי ההתנהגות. בהתאם לכלל: "קודם – אז". תגמול שניתן לפני ביצוע ההתנהגות מהווה שוחד

  • תגמול מוחשי עוזר בהפסקת דפוס של התנגדות מצד הילד ונדנוד מצד ההורה ולביסוס דפוס חלופי של שיתוף פעולה

  • שני סוגים של תגמולים מוחשיים: מכוון ומוגדר מראש ובהפתעה (להסביר- לדברים שכן קורים מידי פעם). (דוגמא של נדין). חיזוק חיובי לסירוגין- החיזוק הכי יעיל.

בהמשך- כדי לעזור להורים ולהשתמש במגוון שיש בקבוצה- ביקשנו לבנות יחד מאגר של דברים שיכולים לשמש כתגמולים מוחשיים: כסף- הוביל לתגובות ודיון, לצאת לפיצה, ללכת לסרט, גן חיות, באולינג, קיפצובה, אנחנו היינו צריכות להנמיך קצת את רף ההשקעה הכספית- משחק, טיול/ קומזיץ עם אבא, צעידה עם אבא, לצאת להעיף עפיפון, מתנה בסכום מסוים, הזמנת חבר לישון, בלון, חטיפי עמק, ספר, להכין עוגה יחד ועוד).

 

בנית תוכנית אישית לכל משפחה: התחלנו בנקודות שכדאי לשים לב אליהן כשמשתמשים בטבלה:

  •        הכי חשוב- בחירת התנהגות שההורה באמת רוצה לשנות- כי מדובר בהשקעה מאד גדולה של אנרגיה.

  •        חשוב לקבוע התנהגות מטרה שהילד מסוגל לעמוד בה, כדי שיקבל את החיזוק. (דוגמא של אופיר- פיפי בלילה)

  •        לא לשכוח לספק שפע של תגמולים חברתיים (שבח ומגע) תוך כדי התגמול המוחשי.

  • כל סוג תגמול מיועד להשגת מטרה אחרת – תגמול חברתי לצעדים קטנים בדרך. מוחשי – כשמגיעים למטרה הרצויה.

  • לפי גיל הילד אפשר לתת בטבלה מדבקות או נקודות או שניתן לבחור משהו אחר שמתאים לילד ולגילו.

  • אפשר להחליט שאם הילד מקבל מספר מסוים של מדבקות או נקודות יקבל הפתעה קטנה

  • כדאי לשאול את הילד איזה תגמול הוא רוצה.

  • אפשר לתת כתגמול דברים שקודם קיבלו "בחינם" – ממתקים, צעצועים, זמן טלוויזיה ומחשב (אפשר לקבוע זמן מסוים שהוא חופשי כאשר מעבר לזמן זה הילד צריך לקבל מדבקה/נקודות. קודם "דיאטה" של מתנות)

  • אם מתאים – להכין איתו את הטבלה. יש ילדים שמאוד מתלהבים לעצב יחד עם ההורה את הטבלה שלהם.

  • לא להשתמש בטבלה כעונש – לא מורידים מדבקות שכבר התקבלו

  • לעלות ברמת הדרישות עם ההתקדמות ("המשחק הזה כבר קל מידי בשבילך, נעשה עכשיו משחק יותר קשה")

  • התוכנית נושרת כשכבר לא צריך אותה

 

ואז- חלוקה לשתי קבוצות קטנות יותר. כל קבוצה עם מנחה אחת. חילקנו דף עזר (להעביר).

בשנה שעברה- בסה"כ תחושה מאד טובה סביב הטבלאות. לגבי נפלות שהיו או שאלות והיו כמובן גם כאלה- ניסינו להבין יחד ולתת פיתרון. (עיגול ואיקס- ילד של מאבקים- לא לעשות איקס, איה- הסבר מחובר לעשיה החיובית שלה ולא במנותק, פרס- שקל שיכול לקבל מאחרים- להגדיר פרס שלא יכול לקבל מאחרים כמו כדורגל/ טיול עם אבא, וגם הגדרה מדויקת יותר של מה יחוזק- הקשבה לאבא ואמא כשהם מדברים בשקט/ בפעם הראשונה שאומרים.)

 

(kid's skill's  והחצנה- שני כלים נוספים שיכולים לעזור לרכישה של מיומנות חדשה או להרגל לא טוב שרוצים לעזור לילד להיפטר ממנו. לא אכנס- יכולה לשלוח למי שירצה)

 

 

בפגישה שלאחר מכן- עברנו לדבר על הצבת גבולות עקביות והסחת דעת.

פתחנו בדיון קצר בנושא הצבת גבולות כדי לברר עם ההורים מה הם חושבים ומה העמדה שלהם לגבי הצבת גבולות.

 

שאלות לדיון על הצבת גבולות:

              מה מקשה על הורים להציב גבולות?

  • האם הצבת גבולות על ידי ההורים מונעת התפתחות של שליטה עצמית אצל ילדיהם?

  • האם  ההורים עלולים להציב גבולות יתר על המידה?

  • האם כדאי "לרכך" או להסוות הוראות הניתנות לילדים?

  • האין זה נכון שכעס ואיומים הם יעילים לפעמים?

 

התפח דיון יפה- ההורים התייחסו לרגשות אשמה שחוסמים ומקשים, קושי כשהילדים בודקים ואתה "לא סגור על עצמך", עד כמה לפעמים נדמה לנו שהילדים "כבר יודעים" אבל זה לא נכון וצריך להסביר ולהכין לקראת (ביקור בקניון), "אנחנו אשמים- אנחנו לא עקביים ועוד.

 

סיכום הדיון ותוספת ידע תיאורטי:

כשנותנים לילדים הוראות במסגרת הצבת גבולות, לעיתים היענות הילדים אינה מושגת מיד.  באופן כללי, ילדים אינם נענים לשליש מההוראות הניתנות להם (ידע שמנרמל ומפחית כעסים ורגשות אשמה). ילדים עם קשיי התנהגות נענים עוד פחות מכך. הסברים תיאורטיים למצב זה מצביעים על היכולות המתפתחות של הילד. בגיל 4-3 בולט המתח בין הצורך ההתפתחותי של הילד לחקור ולפעול באופן עצמאי יותר, לבין הצורך של ההורים  להגן עליו וגם לסייע לו ללמוד ולהפנים את הכללים החברתיים המקובלים. בגיל זה, תכיפות העימותים עם ילדים גדלה (תוספת ידע התפתחותי). דפוסי ההורות המצליחים והיעילים הם אלה המשלבים דרישות מותאמות למצב ההתפתחותי של הילד עם תגובות חיוביות להיענות של הילד, מעורבות, יכולת לקיים דיאלוג, משא ומתן וטיפוח רגשי.

 

 

בנושא הצבת גבולות ניתן להתייחס לרצף של סגנונות הוריים, כאשר שני הקצוות אינם יעילים.

 

1.בקצה האחד- הורים מתירניים מדי שממעטים מאוד בהצבת גבולות. הורים כאלה למעשה מוחקים את עצמם מול ילדם, מה שגורם לילד לחוש שהם חלשים- מתפרקים  או נעלמים   ולכן הם לא יוכלו להגן עליו בעת הצורך ( בפני דרישות ותביעות חיצוניות וגם מטעויות של עצמם ) ילד להורים מתירניים מרגיש עצמו נטוש ושעליו  לדאוג לעצמו לבד וזה מאד מפחיד לילד צעיר. כתגובה לכך  אנו יכולים למצוא בעיות התנהגות וניסיון לפתור בעיות וחרדות בדרך לא בוגרת ועם התנגדות למבוגרים שאי אפשר לסמוך אליהם.  יש לזכור גם שהתסכול והכעס של הילד, כאשר  הוא אינו משיג מה שהוא רוצה, דווקא חשובים מאוד להתפתחות הילד.  הם עוזרים לילד להכיר בכך שההורה קיים באופן נפרד ממנו וההורה  עם כוחותיו יעזור לילד להתגבר על התסכול (האופטימאלי ). יכולת הילד לראות את ההורה כישות עצמאית עם צרכים  משלה, מאפשרת לו גם להתחיל לפתח יכולות של אמפטיה ושל תקשורת בונה עם הזולת .

2. בקצה השני- הורים סמכותניים. הורים כאלה מציבים כללים נוקשים ונותנים הוראות בתכיפות גבוהה. גם בקצה הזה של הטווח נמצא בעיות התנהגות. יתכן כי בשל ריבוי ההוראות שההורים נותנים, הם מתקשים לעקוב ולבדוק שהילד אכן ביצע את הוראותיהם. באופן זה הילד לומד כי ההורים לא באמת מתכוונים למה שהם אומרים.

חשוב למצוא את שביל הזהב - הורים סמכותיים (authoritative) מציבים גבולות הגיוניים, תוך שימוש בהוראות בצורה יעילה ועם הענקת חום, אהבה והיענות לצרכי הילדים. הורים אלה מפעילים פיקוח חזק, אבל מעריכים רצון חופשי ולכן אינם עוטפים את הילד בהגבלות נוקשות. להורים אלו יש דרישות לגבי התנהגות בוגרת ודרישותיהם משתנות ביחס לגיל הילד. באופן זה נוצרת מערכת כללים של התנהגות סבירה בבית, מערכת היחסים בין ההורים לילדים משתפרת, נמנעת התנהגות לא מותאמת ויש טיפוח של תחושת האחריות של הילד במשפחה. ילדים חשים ביטחון כאשר ההורים מציבים גבולות הגיוניים וצפויים ואוכפים אותם בעקביות.

 

חשוב לזכור שכל הילדים הבריאים והנורמאליים בודקים גבולות -  אין לקחת את זה באופן אישי!

 

נתינת הוראות- נשמע מאד פשוט טריוויאלי- אבל יש תורה שלמה של כללי עשה ואל תעשה כדי שיהיו אפקטיביות ומתאימות.- אני אתייחס לתקציר של הדברים אליהם התייחסנו במפגשים.

 

  • לתת רק הוראות הכרחיות

  • לתת הוראה אחת בכל פעם

  • לתת הוראות המתאימות לגיל הילד

  • להגיד לילד מה כן לעשות

  • לתת הוראות חיוביות ומנומסות (ולא בשאלות)

  • להימנע מהוראות "אל תעשה"

  • לתת לילד זמן להיענות להוראה

  • לתת התראות ותזכורות

  • לא לאיים: לתת הוראות מסוג "כאשר/אז"

  • לתת בחירה אם אפשר

  • לתת הוראות ממוקדות וקצרות

  • לתמוך בהוראות בן/בת הזוג

  • לשבח היענות של הילד

  • לוודא כי אם הילד לא נענה להוראות, יהיו לכך תוצאות

  • למצוא איזון בין שליטת ההורים ושליטת הילד

  • לעודד  את הילד לפתור בעיות

דוגמאות :  לך לאט,  דבר בשקט,   בבקשה שים את הבגדים במקום

 

עקביות לאחר מתן הוראות, התעלמות והסחת דעת

שני כלים נוספים המאפשרים הצבת גבולות יעילה הם עקביות לאחר מתן הוראות והתעלמות והסחת דעת.

 

עקביות לאחר מתן הוראות

לא תמיד קל להיות עקביים לאחר מתן הוראות, אולם חשוב מאד לאחר שכבר נתתם הוראה לעמוד על כך שהיא תמולא, אחרת הילד לומד שההורה "לא רציני" ולא חובה לקיים את הוראותיו. בעת מתן ההוראה חשוב לוודא שתשומת לב הילד מופנית אל ההורה (קשר עין) וההוראה מנוסחת בצורה ברורה ואסרטיבית. מחקרים מראים שקשר עין מעלה את הסיכויים שילדים יהיו קשובים לבקשות והוראות. חשוב לשבח "צעדים בכוון הנכון", כלומר מתן שבח על כך שהילד מתחיל להיענות להוראות. קוראים לכך "עיצוב" התנהגות. יעיל לשלב מתן שבח מילולי עם ליטוף או חיבוק. לאחר שהילד נענה  להוראה אחת וקבל שבח עליה, פעמים רבות הוא מוכן להיענות להוראה הבאה.

 

בדיקת הוראות וגבולות

לעיתים קרובות ילדים בודקים את הכללים ואת ההוראות שהם מקבלים. זה קורה במיוחד כאשר ההורים אינם נוהגים בעקביות ולא מקפידים על אכיפת הכללים והיענות להוראות.

בכל פעם שהילדים אינם נוהגים לפי הכלל או ההוראה, על ההורה לחזור מיד על הכלל או על הוראה זו עוד פעם אחת. לאחר מכן, יש לחזק התנהגות רצויה ולהתעלם מכל פעילות לא רלבנטית.

לעיתים קשה להורים לכבוש את כעסם כאשר ילדיהם מתנהגים בתוקפנות, אינם נענים ומתבכיינים. מודגש כי תגובת ההורים כאשר הילדים בודקים את הגבולות חייבת להיות עניינית ומכוונת ועם זאת רגועה, שכן העימות עם הורה זועם ועוצמתי היא חוויה מפחידה עבור ילד.  נרחיב על שיטות הרגעה עצמית בהמשך הפגישות  כאשר נדון בויסות רגשי .

 

 

הסחת דעת

כשנותנים לילד הוראה להפסיק לעשות דבר מה, כדאי לפעמים להסיח מיד את דעתו. הסחת הדעת עשויה למנוע התנגדות והפרעה. השימוש בהסחות מפחית וויכוחים. למשל, כאשר אומרים לילד לא לעשות משהו, ניתן להסיח את דעתו בכך שנותנים לו רעיון מה כן לעשות או שמדברים על נושא אחר המעניין אותו. ההסחות מוצלחות במיוחד עם ילדים  צעירים וכאשר ההורה מציע חלופה בעלת כוח משיכה מבחינתו של הילד.

לדוגמא: ילדה לועסת צבע. האם מפסיקה לעיסת צבע בכך שהיא מציעה לבתה משהו אחר (צעצוע ) שתוכל ללעוס או שהיא מציעה לה לשנות משחק, למשל, לעבור למשחק בבית בובות או להקריא לה סיפור.

התעלמות מתגובות בלתי רצויות

למרות הכנה והתראה, הילדים יכולים לנסות לבדוק את הגבולות כדי לראות אם ההורים באמת מתכוונים לכך. ילדים יכולים לצעוק, לצרוח ולכעוס על כך שנלקח מהם משהו שאהבו (לדוגמא, כאשר ההורה מפסיק משחק תוקפני או קובע שהגיע הזמן לסגור את הטלוויזיה). חיוני להימנע מוויכוחים עם הילדים לאחר מתן הוראה. אם הילד מתווכח או מפריע, בוכה וצורח, יש להתעלם מכך. אם הילד צורח וכועס וכתוצאה מכך הטלוויזיה ממשיכה לדלוק או  המשחק התוקפני ממשיך -  הרי יש כאן חיזוק לדרך הפעולה המשתלטת של הילד. הילד לומד ששווה לו להשתמש בכלים שאינם תואמים כבר את גילו כמו צרחות ויבבות.  התעלמות תעזור להפחית את השימוש בכלים אלו. כאשר לדוגמא אומרים לילד: "סיימנו עם הספר ואני לוקח את הספר" חשוב לקחת את הספר גם אם הילד כועס. יש להתעלם מהמחאות של הילד ובזמן הזה לא לדבר, לשכנע או ליצור קשר עין. כדאי להפנות את המבט לכיוון אחר ולא ליצור מגע פיזי. בנוסף כדאי לנסות להסיח את דעתו.

הורים רבים שואלים "כיצד ניתן להתעלם מהתנהגות מסוג זה?" כדאי להסביר שאמנם מתקבל הרושם שהילד מפנה כעס רב כלפי ההורה כשהוטל עליו איסור כלשהו, אך אין לראות בכך התקפה אישית. הילד רק בודק את ההורה לראות האם החוק ייושם בעקביות. אם ההורים אינם מגלים עקביות, בדיקת הגבולות מוקצנת.

בהמשך הפגישה ישולבו משחקי תפקיד שידגימו להורה איך לעמוד מול לחצים אלו של הילד.

חשוב לציין שאם הילד הורס רכוש או תוקף ילד אחר, יש להשתמש בשיטות אחרות, שיפורטו בהמשך התכנית. 

 

התעלמות מכוונת מהתנהגויות שהוגדרו מראש

בנוסף להתעלמות מתגובות התנגדות של הילד לביצוע הוראה, ניתן להשתמש בהתעלמות על מנת להפסיק התנהגויות בלתי רצויות של הילד ולהפחית את הסיכוי להישנותן. ניתן להשתמש בהתעלמות שיטתית למשל לנושא של בכיינות, כאשר הילד פונה להורה בקול מתבכיין ההורה מתעלם, כאשר הילד מדבר בקול של "ילד גדול" הוא מקבל שבח על כך והיענות לבקשותיו.

על מנת להשתמש בהתעלמות מכוונת בצורה יעילה, יש להגדיר מראש אילו מהתנהגויות הילד יובילו לכך. לאחר מכן, יש להחליט באיזה אופן להתעלם מההתנהגות: ניתן להסית את המבט מהילד, להתרחק, להימנע מהבעות פנים, לא לדבר, לא להתייחס לבקשות, לעזוב את החדר. יש לבצע זאת בעקביות, בכל פעם שמופיעה ההתנהגות שהוגדרה מראש.

יש לקחת בחשבון שבתחילת התהליך, ההתנהגות הבלתי רצויה עלולה להתגבר. ניתן להבין תגובה זו כניסיון מוגבר של הילד, שלמד בעבר כי ניתן לזכות בתשומת לב באמצעות התנהגות מסוימת, לחזור ולהשיג אותה בדרך המוכרת. עלולה אף להיות הסלמה בתוקפנות עקב תגובתו הרגשית של הילד להיעדר קבלת חיזוקים. אך העקביות חשובה ויש להמשיך ולהתעלם מאותה התנהגות. בד בבד, ההתנהגויות הנלוות הבלתי רצויות כן תגרורנה תוצאות ספציפיות – מניעת חיזוקים ותמריצים או מתן עונש.

תחומים שמתאימים לדפוס פעולה כזה- התבכיינות, דיבור בצעקות, וכו'. מה דעתכם לגבי קללות?

 

בשלב הזה- עשינו משוב ביניים. מה עוזר, מה פחות, מה עוד רוצים?

 

לאחר המשוב- עוד מספר נושאים: ויסות רגשי, תוצאות טבעיות והגיוניות, פסק זמן, החזקה מגינה והורים כצוות.

 

ויסות רגשי- כהקדמה לנושא של משמעת וענישה. בשנה הראשונה- אני מאד לא התחברתי ובאמת לא נגענו בנושא. כנראה אני הייתי צריכה לחוש יותר ביטחון כדי לגשת לנושא. הייתה פגישה מאד משמעותית. גם בסדנא שעשינו לגננות- היה מאד מאד משמעותי.

 

הכנה במפגש הקודם- נעשה משהו אחר- לבוא עם ראש פתוח.

Setting אחר- חושך, נרות, מוזיקה מרגיעה.

 

פתחנו בכך שהפעם אנחנו רוצות לעשות עצירה, ולהתנסות יחד בכיוון קצת אחר ...

כמו בחיים, גם במפגשים שלנו יש עומס, רצון להספיק, לדעת עוד, לעשות עוד- אבל חשוב מאד בתוך כל הרעש והלחץ ליצור הזדמנויות להתמלא, להירגע ולמלא מצברים.

(התנסות)

דרכים נאותות להביע כעס

חשוב להסביר להורים שכעס על ילדים הינו דבר בלתי נמנע ונורמאלי. חשוב שנקבל את העובדה שיש לנו רגשות כאלו ונמצא דרכים מועילות ומתאימות לבטאם.

 שאלו את ההורים:

 א. מה למדתם במהלך חייכם על עצמכם- מה עוזר לכם בשעת כעס? (לרשום על הלוח)

 ב.  מה הן דרכים שלדעתכם  הן  נאותות לביטוי כעס כלפי ילדים?

 

לאחר הדיון חשוב כי הדרכים הבאות לביטוי כעס תובלטנה:

  • תנו  לילד לדעת, במלים מבוקרות, שאתם כועסים ושאתם מבינים את הרגשותיו, אבל לא יכולים לקבל את התנהגותו, ולא תוכלו לאפשר לו לפגוע באדם אחר או בעצמו.

  • זכרו להתנצל בפני הילד אם הייתם רגוזים מאוד ואמרתם או עשיתם דברים מזיקים.

  • תנו  לילד לדעת שאתם זקוקים לפסק-זמן מסוים על מנת להירגע. בטאו את רגשותיכם וצאו מהחדר, כשאתם אומרים לו  שעוד מעט תחזרו.

  • חשוב שהילד ידע מה עוזר לו בשעת כעס. יחד עם ההורים ניתן לאסוף "פטנטים" שונים המועילים לו בהתמודדויות אלה.

שימו לב לרעיונות שימושיים נוספים שיכולים להיות להורה. ציינו שלשלוח ילד לחדרו לפרקי זמן ממושכים, לבקר אותו ולהשפילו, לצרוח ולילל, לאיים לשלוח אותו או לעזבו, ולצחוק עליו הן דרכים שאין להסכים להן.

 

7. אסטרטגיות עבור הורים לשליטה בכעס של עצמם

הסבירו שבשעת כעס חשוב מאוד לחזור מהר ככל האפשר לחשיבה רציונאלית. הציעו שדיבור פנימי  לעצמם דרך הצעדים שמוזכרים בלוח המובא להלן  עשויים להיות מועילים. חלקו להורים את הדף, קיימו משחק תפקידים עם כמה מן השיטות. בקשו מן ההורים להתנסות בדרכים אחדות במהלך השבוע.

 

לנדי מציעה להורים ולמבוגרים המטפלים בילדים דרכים לויסות עצמי ושליטה בכעסים:

 

1. זהו סימני אזהרה מוקדמים. היו מודעים לרגשות, ולתגובות הגופניות שנראה שמקדימות התפרצות. רשמו אותן. נסו למנוע הסלמה על ידי שינוי ה"סצנה" או יציאה.

2. הפסיקו מחשבות ורגשות שליליים. במקום להתפוצץ, דברו אל עצמכם אודות הסיטואציה ונסו לדבר ולהוציא את עצמכם מהדכדוך. זה יכול לכלול הרצת רצף של פתרון בעיות בראשכם. חשבו כיצד אתם עשויים להשפיע  על הילד ומה המסר שהוא מקבל מכם.

 3. הפסיקו מחשבות ורגשות עוינים. צעקו לעצמכם בראשכם "עצור" או הסיחו את עצמכם באמצעות פעילות מרגיעה כמו האזנה למוסיקה, התבוננות בעיתון או חלומות בהקיץ. הגבירו מחשבות חיוביות, מרגיעות, ומתמודדות (כגון: "זה לא סוף העולם", "הסתדרתי טוב עם הבכיינות שלו היום").

4. הסבירו את רגשותיכם וצאו מהחדר. אם כל המאמצים להפסיק את העוינות שלכם לא הועילו, הסבירו את רגשותיכם לילד (למשל: "יהיה עלי ללכת עד שאירגע קצת" ), וללכת למקום אחר בבית. נעלו את עצמכם לדקות אחדות בחדר האמבטיה או בחדר השינה,  כשלאוזניכם אטמי אוזניים.

5. טפחו והרגיעו את עצמכם. השתמשו בשיטות התרגעות כגון 10 דקות מדיטציה, אמבטיית קצף, או פנקו את עצמכם בדרך אחרת.

6. למדו שיטות משמעת חיוביות ובוגרות. כאשר הורים מתייאשים, הם חושבים שאינם יכולים לשלוט בילד צעיר או שהם יכולים לשלוט בו רק באמצעי משמעת קיצוניים. חשוב להאמין לשוב שאפשר לפתח דרכי משמעת חיוביות ויעילות כפי שנלמד בתוכנית התקשרו"ת.

7. לימדו להאזין. האזינו למה שהילד מתקשר באמצעות שימת לב למה שהוא אומר ולשפת הגוף שלו

8. האמינו בילדכם. תנו לילדכם מעט שליטה בחייו, והרשו לעצמכם לא לשלוט בכל דבר בחייו.

 

8. הצעות קונקרטיות לעבודה עם ילדים בכדי לסייע במצבים בהם צריכים ויסות

  • סימן מוסכם בין הילד ובין הוריו שיסומן בכל פעם שהילד זקוק למעט ויסות. כגון תנועה של שינוי כפתור הווליום ברדיו.

  • עבודה על סקאלות ורצפים. ההורה ילמד את הילד שכל רגש אפשר לבטא בעוצמות שונות. על הרצף של עוצמה חלשה ועד עוצמה גבוהה. אפשר  להמחיש בעזרת ציור של מד רגש כמו הדוגמה  שמופיעה בעמוד 19 בסוף פרק זה (מד כעס),  שבו  0 מבטא מצב רגוע ועד 5 המבטא כעס רב.  ההורה יבנה עם הילד את הסקאלות ויוסיפו יחד ציורים בהתאם. ההורה יתרגל עם ילדו איזה עוצמת רגש מתאים לסיטואציות שונות. לאחר שיש בסיס לשפת הסקאלות, במצבי חיים שונים אפשר לבקש מהילד להעריך את רמת הרגש שבו נמצא כעת ולשוחח על התאמת העוצמה לסיטואציה. אפשר לשאול את הילד מה עוזר לו להוריד את עוצמת ביטוי הרגש. כל הדיון על הנושא הופך את נושא הויסות למודע יותר ובעל יכולת השפעה עליו. גם ההורה יכול להשתמש במד הרגש כדי להעביר לילד עד כמה הוא כועס עליו או גאה בו.

  • המעבר מעירות לשינה הינו זמן שהרבה ילדים, בעיקר עם קשיי ויסות, מתקשים בו. זהו זמן מיוחד שמאפשר הידוק קשר בין הורה וילד. היכולת לעשות את המעבר היא יכולת חשובה שתורמת ומשמעותית מאוד להתפתחות הילד. חשוב לקבוע טקס קצר וקבוע למעבר זה. (שיר קבוע ששרים לילד, דקלום קצר, קריאת שמע וכו' ) חשוב להפחית את הגירויים שקיימים בבית- אורות, רעש וכו', ולהקל על ידי כך את המעבר. ל-י-ל-ה  ט-ו-ב

 

9. סיפור לסגירת הנושא

סיפור מהחיים על איפוק ונוכחות הורית

איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש, שישבה בתוך עגלת הקניות. כשהם עברו ליד מדף עוגיות  והאם אמרה: "לא!".

הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקרין מהומה, אבל האם שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת:

"או- קיי יפית, נשארה לנו עוד חצי שורת מדפים של עוגיות, תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד  טיפה".

הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה, תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים.

הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים.

האם סירבה לקנות לה. הילדה התחילה לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האם לא איבדה את העשתונות:

"די, יפית, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה. עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".

כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים, נתקל מבטה של הילדה בממתקים הצבעוניים. והיא דרשה בתוקף מסטיק.

כשאמה השיבה בשלילה, עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאם דיברה בקול רגוע ושקט:

"יפית, לא להתרגז. אנחנו תיכף מסיימות כאן. חמש דקות ואנחנו בחוץ, ואז ניסע הביתה ותוכלי לזכות במנוחה שאת כל כך זקוקה לה"

האם סיימה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה. האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל מה שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה : "תסלחי לי גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על  קור רוחך. אני חייב  להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם יפית הקטנה".

נתנה בו האם מבט מחויך ואמרה:

"לקטנה קוראים תמי, אני יפית".