ניוזלטר זה, השני לשנה זו, נכתב אליכם בימי חנוכה, כאשר האורות הקטנים העולים מהבתים מצטרפים לאור גדול של סיום המגיפה. במהרה יצטרפו אליהם גם אירועי היציאה לחופשת השליש של החברה הערבית וכמובן חג המולד וראש השנה האזרחי...

השנה העומדת בפתח מתחילה בסימני שאלה גדולים. בעת כתיבת שורות אלה נראה כי סגר נוסף על הפרק. מוסדות לימוד רבים החלו את השנה ומיד סגרו את שעריהם בשל הידבקויות ובידודים. באחרים מוסיפים מורים וגננות להגיע, כשהם מובלבלים, שחוקים...

בשנה שעברה כתבתי אליכם בערב פסח תחת הכותרת ״ימי אבייב וקורונה״. כמה משמח ומרגש להיות כעת רק בימי האביב, כאשר נראה שהקורונה עומדת לצאת מחיינו. השנה ליציאה מעבדות לחירות יש גם משמעות חדשה ומשמחת...

פסיכולוגים ופסיכולוגיות יקרים, ״הקיץ עבר החום גדול, שנה חדשה באה לכל״, כך נהגנו לשיר בימי ילדותי. בשנים האחרונות נראה שהחום לא ממהר להסתתר מפניה של השנה החדשה, אך הערבים קרירים והחצבים פורחים ויחד עם פתיחת שנת הלימו

שוב האביב בעולם ובטבע, מזכיר לנו שבעונה הזו קל יותר להניח לעצב ולדאגות ופשוט להתמסר ליופיה של הפריחה. יחד עם זאת, אנחנו בתקופה של מלחמה בעולם, פיגועים בתוך ארצנו ומגיפה אחת שמסרבת לעזוב... בתוך המציאות הזו אנחנו משתדלים לשמור....

​

שוב מסתיימת לה שנה לא רגילה. שנה שנדמה שהכל כבר נאמר עליה וכל שם תואר שעולה על הדעת יהיה שחוק מרוב שימוש. שחיקה ועייפות מתארות גם את הלך הרוח של רבים מאיתנו בסוף שנה זו, כאשר נדמה כי כובד המציאות שסובבת אותנו מחלחל פנימה אל....

​

אנחנו נמצאים בסופה של שנת לימודים, מאד שונה מכל מה שהכרנו עד היום. המגיפה העולמית שאנחנו נמצאים בעיצומה ערערה את יסודות חיינו: סדר היום שלנו בעבודה, המפגשים המשפחתיים, המתכונת בה אנחנו מציינים חגים ומועדים ועוד...

​